אמא טרייה?

יש לי משהו קטן שיעזור לך לנשום.

חוברת חינמית

3 תחנות פשוטות שעוזרות לך להחזיר שקט, הקלה
וחמלה לעצמך גם בתוך כל הבלגן.

בלי שיעורי בית, בלי רשימות “איך להיות אמא מושלמת”.
רק עצירות קטנות שעושות 3% יותר נעים.

 (לפעמים זה כל מה שצריך.)

למה בכלל החוברת הזו?

אחרי לידה קורה משהו שאי־אפשר להבין מבחוץ.
כן, מכינים אותנו… אבל רק כשאנחנו שם אנחנו באמת מבינות את זה.
המערכת הרגשית שלנו על 2,000, הגוף בסוג של “כוננות ספיגה”,
והלב? מלא…
אבל גם מוצף, מותש, מתרגש, דואג, בוכה וצוחק לפעמים באותה דקה.
החוברת הזו נולדה מהחוויה האישית שלי - אמא לגאיה -
ומהשיט החינני־מופרע של לשרוד על 5 שעות שינה,
קפה בהמשכים ועוגיות.
היא נכתבה בשבילך: אמא שמנסה להבין את עצמה בתוך כל הטירוף החדש.

מוקאפ חוברת ליאור לם

מה יש בחוברת?
ומה היא תיתן לך?

3  תחנות שעוזרות לך לחזור לעצמך גם כשעמוס פיגוזים

1

תחנת הגוף-
רגע לייצב את המערכת

הגוף של אמא אחרי לידה נמצא רוב הזמן על “דריכות”. התחנה הזו מלמדת אותך איך להוריד עומס מיידי דרך תנועה קטנה, סדר קטן, נשימה קטנה. בלי יוגות ובלי תרגילים מצולמים, פשוט דברים קטנים שעובדים.

2

תחנת הלב-
רגע להנמיך את הביקורת

כשהלב מוצף, שום דבר לא עובד. כאן תקבלי תרגילים שמרככים את השיח הפנימי. כלים שמחליפים “אני גרועה” במשהו קצת יותר עדין ואנושי.

3

תחנת הקשר-
להיזכר שאת כבר אמא טובה

הרגעים הכי מרגיעים הם לפעמים הרגעים הכי קטנים: מבט, יד, נשימה. בתחנה הזו תקבלי גם תרגיל על “הדהוד לימבי” (בשפה אנושית, לא מדעית) שמסביר איך הקשר בינך לבינו מרגיע את שניכם ואיך להשתמש בזה ביום־יום, בלי להתאמץ.

למי זה מתאים?

  • לאמהות אחרי לידה שמרגישות מוצפות
  • למי שאין לה זמן לשום דבר אבל חייבת רגע לעצמה
  • למי שמרגישה אשמה, בלבול, עומס או פשוט “יותר מדי”
  • לאמהות שחושבות שהן "אמורות להסתדר" אבל בפנים קצת קשה.

אפרת
הצלחת בו זמנית לעזור לי להרגיש נורמלית, לא לבד, לא "מקולקלת" וגם לעזור לי לראות איך אפשר להתמודד עם הסיטואציה
רוני
זה לא קסם, אבל זה מרגיש כמו קסם
מאיה
גרמת לכל קשת הרגשות להראות שפויה ונורמלית
אביגיל
זה מרחב נטול שיפוטיות, שבו אני יכולה פשוט להיות. בלי להרשים או בלי כל מיני "צריך"
גל
את מביאה איתך משהו מיוחד. זה מרגיש נוח ונעים כמו לדבר עם חברה טובה, אבל גם עם מישהי סופר מקצועית

ואם זה עובר לך בראש - זה ממש טבעי

“אין לי זמן לזה.”
זה למה התרגילים לוקחים דקה־שתיים. מקסימום.

“אני לא אצליח להתמיד.”
אין למה להתמיד זה לא קורס. התרגילים קורים בתוך היומיום.

“עוד חוברת שאני אראה פעם אחת ואשכח?”
לא. זו חוברת שנבנתה כך שהיא עובדת גם אם את פותחת אותה בזמן הנקה / חצי עין פתוחה.

היום שאחרי

(או: מה קורה אחרי שמורידים חוברת חינמית?)

טוב, בואי נהיה כנות אחת עם השנייה:
לא מובטח שהחל ממחר בבוקר תהיי אמא זורמת, שקטה, רגועה, מחייכת ומסודרת.
(אם זה עובד תוך יום תגידי לי, אני אתחיל לקחת על החוברת כסף.)

מה שכן יכול לקרות- וזה קורה להרבה אמהות -
זה שפתאום יהיה לך רגע אחד קטנטן באמצע היום שבו תחשבי:
“אה… זה עוזר לי רגע לנשום.”

או
 “לא צריך הרבה, הא?”

או
 “וואלה, שתי נשימות וזה כבר מרגיש קצת פחות כמו סוף העולם.”

ואולי שום דבר לא יקרה בהתחלה,
אבל פתאום, שבוע אחר כך,
בזמן הנקה ב־03:40 לפנות בוקר,
תרגישי איך משהו קטן שאת זוכרת מהחוברת מוריד לך טיפונת מתח מהכתפיים.
לא שינוי ענק, לא מהפכה.
אבל קצת יותר נסבל.

לא תנסי?

למה דווקא החוברת הזו?

כי היא לא עוד רשימה של מטלות.

זה לא חוברת שמנסה לשנות אותך או לחנך אותך.

היא בנויה ל־2 דקות ביום, בשפה שלך, בגובה העיניים, בלי ניו־אייג’ ובלי דרמה.

(עמ’ 3 מדגיש בדיוק את זה.)

זו חוברת שנכתבה על ידי אמא בתוך החוויה, לא מבחוץ.
כל תרגיל בה נוסה בשטח, בין התקף חרדה לייאוש לבין עוגיה.
אם זה עבד לי, יש סיכוי מעולה שזה יקל גם עלייך.

מי אני?

ליאור לם יוצרת, מנחה קבוצות, מדריכת הורים היקשרותית ומלווה רגשית אמהות אחרי לידה.

אמא לגאיה, בעלת ניסיון מקצועי ואישי, ובעיקר:
 מישהי שמבינה מבפנים מה עובר עלייך.

המעבר לאמהות היה עבורי חתיכת טלטלה.
ניסיתי להבין איך הדבר הזה שנקרא להיות אמא אמור לעבוד. 
זה לא היה רק הקושי הפיזי, העייפות, השחיקה.. זאת הייתה תחושה של בדידות,
שאני נעלמת בתוך התפקיד הזה, שאני כבר לא אני.

לימים אובחנתי עם דיכאון אחרי לידה, ומתוך המסע שלי,
אחרי לימודי העמקה בליווי רגשי,
הדרכת הורים היקשרותית וייעוץ זוגי אני מלווה אמהות כמוני במסע שלהן.

אני כאן, ואני אשמח לפגוש אותך בדיוק איפה שאת נמצאת.

יאללה שכנעת אותי

תכניסי את הפרטים שלך והיא תגיע אלייך תוך דקה.

(מבטיחה לך שאני לא מעמיסה).

אם את פה את כבר עושה משהו בשבילך.


זה לא מובן מאליו.


החוברת הזו היא התחלה של דרך,
שמחזירה אותך לעצמך, קצת כל פעם.