כולנו צריכים לפעמים מישהו שיעזור לנו לסדר את המחשבות ולהתחבר לעצמנו.
תקופה ארוכה התביישתי להגיד את זה מול אנשים…
אבל –
בעוד שבוע אני מתחילה ללמוד הדרכת הורים הקשרותית.
הייתה לי בראש הנחה שחושבים עלי שאני אמא מבולבלת,
שמתמודדת עם מלא אתגרים ושאולי בכלל אני זו שצריכה הדרכת הורים.
אז קודם כל – ברור שאני מבולבלת,
וברור שאני מתמודדת עם מלא אתגרים –
אין דבר יותר קשה ומטלטל (לפחות בעיני) מלהפוך להיות אמא.
כמות האשמה, הבושה, ההסתרה,
הטלת הספק בעצמי והפחד,
כל כך גדולה, ולא הייתי ערוכה לזה.
לא האמנתי שזה יהיה עד כדי כך קשה.
ככל שהזמן עובר, אני מגלה כמה זה בודד להיות הורים בימינו.
ככל שאני מפרסמת יותר מהחוויות שלי כאמא טרייה,
אני מקבלת המון תגובות והודעות פרטיות של הזדהות עצומה.
כל אחת מאיתנו, בדרכה, מתמודדת עם לא מעט אתגרים ובלבול.
לרוב אנחנו פונות לכל מיני קבוצות בפייסבוק או לגוגל.
באמת כפרה עליו, אבל איך יש כל כך הרבה תשובות לאותה שאלה?
שיגידו לי כבר משהו נחרץ כדי שאוכל להתחיל ליישם!
עומס המידע בקלות יכול להוציא מאיזון
ולהגביר את האשמה והתסכול.
בתוך כל הרעש הזה היה לי קשה לשמוע את עצמי.
ואני חושבת שאני לא היחידה.
מה חשוב לי בהורות? איזה מין אמא מתאים לי להיות?
מה הערכים שלי? מה הגישה שלי?
ואיך לעזאזל לשמוע את הקול הפנימי שלי?
אני הולכת ללמוד כדי לרכוש ידע וכלים עבור עצמי,
אבל גם כדי להיות שם עבור הורים אחרים.
אני רוצה ללוות הורים בהתמודדות עם המורכבות והאתגרים של ההורות.
אני רוצה להיות שם כדי לעזור להורים לשמוע את הקול הפנימי שלהם,
לא לתת תשובות מוכנות מראש אלא ללוות אותם בתהליך של הקשבה למה שמתאים למשפחה שלהם.
תכל'ס, זה הרי כל העניין בלמידה –
לחקור ולהתנסות בתחומים שאין לי בהם ידע, ולהתפתח תוך כדי התהליך.
אז למה בעצם התביישתי להגיד את זה?
הרי אם יש משהו שההורות לימדה אותי, זה שאף אחד לא יודע הכל מראש.
כולנו צריכים לפעמים מישהו שיעזור לנו לסדר את המחשבות ולהתחבר לעצמנו.
ההורות היא מסע למידה בלתי פוסק, וכל יום מביא איתו שיעור חדש.
ככל שאני מתקדמת, אני מבינה שזו בדיוק הסיבה שאני לומדת –
לא רק כדי לגדול כאמא, אלא גם כדי ללוות משפחות נוספות במסע הזה.
