“אבל אני אוהבת את התינוק שלי”-
האמת היא שאת יכולה לאהוב ולהרגיש חיבור לתינוק שלך אבל עדיין להיות בדיכאון.
“את נראית ממש על זה”-
חושבים שנשים בדיכאון אחרי לידה לא יוצאות מהמיטה.
אבל- רוב הנשים דווקא יהיו מאוד תפקודיות, ידאגו לתינוק ולבית מתוך חרדה מוגברת ורצון להרגיש שליטה.
“זה קורה מיד אחרי הלידה”-
האמת היא שלא, דיכאון אחרי לידה יכול להופיע כמה חודשים אחריה ואפילו בשנה השנייה.
“זה לא כאילו אני בוכה כל היום”-
לפעמים זה בכלל כעס, אדישות, ניתוק או חוסר סבלנות.
“אם הייתי עושה משהו אחרת זה לא היה קורה לי”-
זה לא קשור לבחירות שלך או למה שעשית. זה קורה גם אם ההריון היה תקין, הלידה "מושלמת", והכל הלך לפי הספר.
סימנים שלא מדברים עליהם:
- תחושת אשמה אינסופית לא משנה מה קורה במציאות.
- התפרצויות זעם שמגיעות משום מקום ולרוב מופנות כלפי עצמנו ולא כלפי התינוק.
- החרדה מתגברת דווקא מאוחר יותר, אחרי שהעזרה פוחתת ופתאום אנחנו יותר לבד.
- תפקוד על אוטומט, דחיקה של הצרכים שלנו הצידה.
דיכאון אחרי לידה לא תמיד נראה כמו שחושבים.
הוא לא מגדיר אותנו, לא מעיד על האמהות שלנו,
ובטח לא אומר שאנחנו חלשות.
והכי חשוב –
יש מה לעשות איתו.
אם את לא בטוחה מה עובר עלייך דברי איתי ♥
